הסינדרלה מכרם התימנים

הסינדרלה מכרם התימנים

כיצד הפכה מחלקת החלב העירונית, שבוקר בוקר רכבה בעבודה על החמור ל"מלכת אסתר "המיתולוגית של תל אביב הקטנה. סיפורה המדהים של ציפורה צברי. מלכת אסתר של פורים 1928

 לנשף הבחירה הגיעה ציפורה צברי באיחור ניכר משום שלא הספיקה לחלק מבעוד מועד את החלב. צילום שמעון קורבמן ז"ל. פרסום הצילום נעשה בהרשאתו של האופטרופוס הכללי, כמנהל  נכסיו העזובים

מאת אילן שחורי

 במחצית שנות העשרים, הצליח מלך חיי הלילה של תל אביב דאז , הרקדן והאמן ברוך אגדת ליצור את מותג "מלכת אסתר" בנשפי  פורים שקיים בתל אביב הקטנה באותם שנים, והטביע ביוזמה זו, את חותמו בזיכרון הקולקטיבי עד היום. את חגיגות הפורים בתל אביב החל ברוך קאושינסקי, ששינה את שמו לברוך אגדתי, לפני שעלה בפעם השנייה לא"י, במסע הרוסלן מאודיסה ב-1919. 

 אגדתי יליד 1895, בסרביה רוסיה (כיום מולדוביה) , עלה לראשונה לארץ ישראל ב-1910 בהיותו בן 15, לאחר שכבר רקד בלט ולמד ציור ואמנות אצל בוריס שץ ב"בצלאל" בירושלים. לפרנסתו עבד בפרדסים וכמורה  לריקודים סלונים בפ"ת, שם פגש לראשונה  עולים תימניים.עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, שעה שתושבי א"י ישראל נדרשו להת'עמן (להיות עות'מנים), החליט אגדתי ב-1914, לחזור לאודיסה. שם הצטרף ללהקת מחול של התיאטרון העירוני המקומי. כשנסתיימה המלחמה והתארגנה עלייתם של קבוצת אנשי הרוח היהודיים באונייה "רוסלן" הצטרף אליהם. מיד עם בואו החל בהופעות כרקדן ומקץ שנה, ב-1921 החל לארגן את מסיבותיו הציבוריות המפורסמות בחג הפורים כ"נשפי מסכות".

רק לקראת פורים של 1926 החל ברוך אגדתי לשלב במסגרת מסיבותיו בנשף החג גם את בחירתה של "מלכת הנשף" כשהוא קורא לה "מלכת אסתר". אגדתי בחר לקיים את טקס בחירת המלכה כ"נשף הקדמה", כחודש וחצי לפני פורים, סמוך לט"ו בשבט, כדי שיעלה בידו להכינה לנשף ולהיעזר בנשף הבחירה לשיווק מכירת הכרטיסים לנשף פורים הגדול. שיטת הבחירה הייתה כך, שכל משתתף בנשף בחירת המלכה, היה רושם על כרטיס את שם המועמדת, שקודם לכן הייתה צריכה להציג 50 שמות ממליצים כדי להתמודד על התואר. 

 האירוע הגדול התקיים באולם התערוכה, שהיה אז באזור של התחנה המרכזית הישנה ב-31 בינואר 1926.  בנשף הראשון, תקנה זו עוד לא התקבלה ול"מלכת אסתר" הראשונה" נבחרה לא אחת המועמדות, אלא יפיפייה אחרת, שהגיעה לנשף עם בעלה הרופא ודיווחי העיתונות של אותה תקופה דיווחו כי "הייתה כה יפה עד שרוב המשתתפים פנו אליה וביקשו כי תהיה מלכתם" אורי קיסרי כתב לימים על טקס בחירתה: "המלכה לא העמידה עצמה לבחירה, אך הייתה יפה וחמודה , שערה שחור עיניים ירוקות, שישבה עם בעלה הרופא והקהל ניגש אליה והציע לה להיות המלכה"...

שמה היה לילה טשקרוב. היא זכתה בפרס בדמות כד קרמיקה מעוטר בענפי זית ובצמד אריות מוזהבים הנושאים את כתר היופי. שנה לאחר מכן ב-1927, נבחרה כ"מלכת אסתר" ריקטה שלוש, ממשפחתו של אהרון שלוש ממייסדי שכונת נווה צדק. עיקר ההופעה של שתי המלכות הראשונות היה "כהופעת חצות" בנשף הקרנבל, כשהיא מלווה בפמליה ססגונית ובתלבושת מהודרת כמלכה אמיתית.

שנת 1928 הייתה שנת המפנה הגדול בנשפי הפורים בתל אביב, בטקס בחירת מלכת אסתר ובעיקר בדמות שנבחרה. ראשית היתה זו השנה הראשונה שעיריית תל אביב נתנה חסותה לאירועי פורים, לקרנבל וגם בארגון הנשף של אגדתי היו שותפים גורמים עירוניים רשמיים. בשנה זו קמו לאגדתי מתחרים לא מעטים. האויבים הגדולים של אגדתי היו "חברי טראסק", שטענו כי אגדתי מתעשר מהמסיבות שמקיים, מבזבז מיליונים ולכן החליטו לקיים נשף לפשוטי העם, לא לפני שהשמיצו אותו בצורה דרסטית בכל רחבי העיר. אגדתי תבע אותם למשפט דיבה בבית המשפט הבריטי וגם זכה בו ובכלל אירועי החג היו טעונים ביותר.

בינואר 1928 החלו להתפרסם ברחבי העיר  ובעיתונות, מודעות על נשף הבחירות המסורתי לאירוע שעתיד היה להתקיים בט"ו בשבט. בן אלה שראו את המודעה, הייתה צעירה תימניה בת 17, ילידת נווה צדק, שגרה עם אביה החולה בכרם התימנים ברחוב רבי עקיבא מספר 1. שמה היה ציפורה צברי. ילידת 1908, שבגיל 12 נאלצה להתחתן בניגוד לרצונה, אך זמן קצר לאחר מכן כבר הייתה אלמנה. בילדותה, למדה מחול ונהגה מעת לעת להתגנב אל בית הקולנוע ולחלום חלומות גדולים על תהילת עולם. היא למדה בסך הכל 4 כיתות בבית הספר לבנות בנווה צדק, ולקראת סוף השנה הרביעית נאלצה לעזוב כי לאביה החולה לא  היו עשרה גרוש לתשלום שכר הלימוד. בצר לה, החלה לעבוד ולסייע בבית והחליפה את אביה מחלק החלב  לתושבי תל-אביב, שהיה עובר על חמור מבית לבית ונושא על גבי החמור את כד החלב. ציפורה צברי החליפה אותו, וכך באמצע ינואר, זמן קצר לאחר ההכרזה נתקלו עיניה במודעה על התחרות המזמינה את יפיפיות העיר להשתתף בנשף הבחירה.

בראיון מוקלט שקיים עמה בשנות השמונים, שמשון חלפי שהופיע לאחר מכן בספרו "חולמים בחולות", ספרה ציפורה צברי: "הסתובבתי בסביבות תל אביב עם החמור מרחוב לרחוב וחילקתי חלב ופתאום אני נתקלת עם איזה מודעה גדולה - בחירת  אסתר המלכה" -מודעה גדולה ויפה ומושכת. מושכת עין. אני לא  התעצלתי, ירדתי מהחמור וניגשתי למודעה ואני קוראת מה זה. רוצים לבחור את אסתר המלכה לפורים ומי שרוצה להיות מועמדת, צריכה להביא מכתב עם איזה חמישים או ארבעים חתימות. אמרתי וואללה. יופי. אחרי איזה יומיים שלושה   אני שומעת שזו נרשמה וזו נרשמה. אמרתי אם אלה נרשמו למה שאני לא ארשם? אז הלכתי ונרשמתי"...

 ציפורה צברי לאחר בחירתה (מימין) ועם הפרס שקיבלה (משמאל). למטה התשורה שקיבלה ממאיר דיזנגוף. צילום שמעון קורבמן ז"ל. פרסום הצילום נעשה בהרשאתו של האופטרופוס הכללי, כמנהל  נכסיו העזובים

לציפורה צברי היה קל מאוד להשיג החתימות. עם מסירת החלב למשפחות הייתה מבקשת חתימה וכך תוך ימים אחדים השיגה תומכים למעלה מן הדרוש. לקראת טקס הבחירה קנתה בד מיוחד תפרה לעצמה שמלה.

לנשף באולם התערוכה בשטח התחנה המרכזית הישנה, היא הגיעה ממש ברגע האחרון,  משום שעבדה עד תשע בערב בחלוקת חלב  כשאגדתי זעוף הפנים מקבל את פנייה.  עם חיוכה שובה העיניים, שחור עיניה וגופה החטוב, היא עוקפת בקלילות את שבעת המתחרות שלה וזוכה לרוב ההצבעות של משתתפי הנשף. אורי קיסרי כתב על בחירתה: "היא הייתה יפה באללה. הייתה תימניה שחרחורת ומפולפלת, שאגדתי הקוסם הוריד אותה מעל החמור ונתן בראשה כתר מלכות. היא הייתה בושה במקצת. כשהכריזו עליה כי תמלוך בתל אביב אל האודם שבלחייה עוד הוסיף חן לעור השזוף של זו ולתערובת השזיפים והתפוחים בגווה ובעינייה".... כשציפורה צברי, הזוכה בתחרות, הופיע לאחר מכן בחצות בשיאו של הנשף, מבקשים להצטלם כמה למזכרת כל כוכבי הנשף בהם הצייר ראובן רובין, הסופר אשר ברש, עורך "הארץ" משה גליקסון, עורך "ידיעות עיריית ת"א א.ז. בן ישי ועוד רבים אחרים וכמובן ברוך אגדתי עצמו.

ציפורה צברי לאחר בחירתה ועם הצעיף השחור שלבשה לאות אבל על פטירת אביה.צילום שמעון קורבמן ז"ל. פרסום הצילום נעשה בהרשאתו של האופטרופוס הכללי, כמנהל  נכסיו העזובים

למחרת הנשף החלו ההכנות לאירוע הגדול בפורים, אך ציפורה צברי הצעירה עוברת טרגדיה אישית, כשאביה החולה נפטר. כשהחמיר מצבו כמה ימים קודם לכן,  קרא לה למיטת חוליו והשביע אותה בהן צדק כי תמשיך לרדוף אחר חלומה. אולם שנפטר חשבה ציפורה צברי לוותר. בראיון לשמשון חלפי היא אף סיפרה שאחת המועמדות הציעה לתת לה עשרים לירות שתוותר. בסיוע של אגדתי הובא לסייע הרב בן ציון ח"י עוזיאל שאף אמר כי מלכים ומלכות אינם מתאבלים וציפורה צברי החליטה להמשיך בהכנות לקראת פורים, רק השביעה עצמה ואכן כך נהגה, ללבוש צעיף  שחור גדול סביב צווארה ולהבליטו בכל הצילומים לזכרו של אביה.

 ציפורה צברי בצילום למזכרת בחצות לאחר בחירתה  יחד עם כמה מכוכבי בהם הצייר ראובן רובין, הסופר אשר ברש, עורך "הארץ" משה גליקסון, עורך "ידיעות עיריית ת"א א.ז. בן ישי ועוד רבים אחרים וכמובן ברוך אגדתי עצמו. (אוסף המוזיאון הישראלי לתיאטרון)

ציפורה צברי לבשה והחליפה דמויות בהופעותיה בפראג ובגרמניה

בחירתה של ציפורה צברי זכתה לאישור והכרה רשמית מצד עיריית תל אביב בדרך של טקס

מכובד וחגיגי אצל מאיר דיזנגוף בבית עיריית תל אביב ברחוב ביאליק. באותם ימים ולמשך תקופה קצרה שימש דוד בלוך כראש עיריית תל אביב. המלכה הנבחרת הגיעה לבניין העירייה בשעה 5:30 אחר הצהריים, מלווה באגדתי בראש שיירת גמלים ומכוניות. אגדתי דאג מבעוד מועד למכור כרטיסים לבעלי המכוניות שרצו להשתתף בתהלוכת המלכה. לטקס הוזמנו נכבדים שונים בהם גם סגן נציב המחוז מטעם שלטון המנדאט. ראש העירייה דוד בלוך ברך והעניק למלכה זר פרחים גדול. מאיר דיזנגוף, שחזר להיות ראש העירייה בסוף אותה שנה וגם השתתף יחד עמה בתהלוכת הקרנבל ( עוד לא קראו לזה עדלידע – רק בראשית שנות ה-30), העניק לציפורה צברי שי, חנוכיית כסף מפולין שעליה נחרת: "לאסתר המלכה ציפורה צברי, דיזנגוף, תל אביב".

לאחר קצת יותר מחצי שנה מחליטה ציפורה צברי לעזוב את פראג מתוך מחשבה שאת הקריירה שלה ניתן להציל בבירת התרבות והקולנוע באותה תקופה: ברלין. ציפורה אכן זוכה בברלין במספר תפקידים קולנועיים, רובם על תקן "הנערה האקזוטית" (צוענייה, אינדיאנית וכו') ואף מופיעה בסרט לצידה של הכוכבת העולה מרלן דיטריך. אולם עד מהרה נחסמת דרכה. גרמנייה משתנה, תורת הגזע הולכת ותופסת מקום מרכזי בעיר והנערה השחומה בעלת החזות האקזוטית מארץ ישראל מוצאת עצמה נידחת ממקום למקום ונותרת ללא פרנסה. ציפורה צברי חוזרת להופיע בקרקס והופכת לאחת מכוכבות המופע יחד עם בעלה. ציפורה צברי רוכשת מיומנות מפליאה ברכיבה על סוסים ובביצוע להטוטי חבלים וסכינים שונים.  לזוג נולד ילד אשר זוכה בשם יוצא הדופן - דיטריך (על שם מרלן דיטריך) דאגלס (על שם הכוכב דאגלס פיירבנקס) זכריה.

ציפורה צברי לבשה והחליפה דמויות בהופעותיה בפראג ובגרמניה

ב-1939, חשה ציפורה צברי את העניבה מתהדקת סביב צווארה. חברים סיפרו לה כי שמה הועבר למחלקות מיוחדות במפלגה הנאצית והיא חוששת לגורלה ומחליטה להגיע יחד עם בנה לארץ ישראל. את הדרך היא עושה דרך המבורג ומשם ברכבת לדנמרק ושוויץ עד ההגעה באנייה לארץ ישראל. כאן היא מתחתנת בשלישית עם בעל תימני. אך עד מהרה עזבה את הבית בטענה כי בעלה הפך לשתיין, היא חשה צורך לעזוב, ושוב, לאחר תום המלחמה יצאה לגרמניה, הפעם לפרנקפורט.

באפריל 1963 מגיע העיתונאי שייקה בן פורת, כתב "ידיעות אחרונות", לביקור בגרמניה, בו הוא חוקר את הטענה על קיומה של "גרמניה אחרת". בשולי כתבתו - "הטענה שיש גרמניה אחרת היא אגדה מסוכנת" - הוא מספר גם על פגישה אקראית עם חדרנית מלון בפרנקפורט המתבררת להיות, לא אחרת מאשר  ציפורה צברי. את הפגישה המפתיעה מנצלת המלכה לשעבר לתיקון עוול היסטורי. הכתבה ב"ידיעות אחרונות" עושה את שלה. מכרים וידידים מתל אביב מנסים לשכנעה להגיע חזרה לישראל והיא אכן חוזרת. עם חזרתה עובדת ציפורה צברי למחייתה  בכמה הצגות קטנות וגם מוצאת מקום להופיע בכמה להטוטים, אך עוזבת והופכת לשחק קצת בהצגות ולהטוטים. לאחר שעזבה עברה להיות מטפלת בילדים אצל רופא ברחוב הס הסמוך לבית העירייה הישן.

ב-1979 מגיעה ציפורה צברי למוזיאון  לתולדות תל אביב שפעל באותה תקופה בבית העירייה הישן ברחוב ביאליק ומציגה את עצמה בפני מנהלת המוזיאון כציפורה צברי, מלכת העדליידע  המפורסמת של   1928. המפגש מעורר התרגשות רבתי אצל שני הצדדים ובעקבותיו מופיעה הכוכבת לשעבר בתערוכה מיוחדת במוזיאון בחג פורים באותה שנה, שם היא גם מספרת שחזרה לגור בבית הוריה ברחוב רבי עקיבא 1 בכרם התימנים. לכבוד המאורע מפרסם "ידיעות אחרונות" כתבה מיוחדת תחת הכותרת: "מלכת פורים שבה לכרם התימנים", ולציפורה  צברי מתחילים להגיע פניות אחדות להשתתף בסרטים בתפקידים קטנים. ב-1980 היא משתתפת בתפקיד  אורח קצר לצידו של מאיר סוויסה בסרטו של אבי נשר "הפחדנים" ו-9 שנים מאוחר יותר מופיעה ציפורה צברי להופעה קצרה גם בסרט "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" כאמו של נפתלי. בין לבין היא עובדת במועדון קשישים כרם התימנים. מרבה להתראיין בתוכניות רדיו וטלוויזיה, בין היתר בתכנית "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון בערוץ אחד, ומתעדת את שנותיה הגדולות בפורים 1928. לעיתים היא גם מוזמנת להשתתף באירוע ציבורי זה או אחר הקשור לפורים.

קברה של ציפורה צברי בבית הקברות הישן בתל אביב. בית הקברות טרומפלדור. הוכתרה על ידי מאיר  

ב-1994, בגיל 86, הולכת  ציפורה צברי לעולמה ונקברת בבית הקברות טרומפלדור בחלק המזרחי, מרחק כמה שורות מקברו של ברוך אגדתי האיש שהמציא אותה.  על המצבה שלה כתובות המלים: "ציפורה צברי, הוכתרה ע"י ראש העיר דיזנגוף בשנת 1928 למלכת אסתר.”