|
כיצד הפך בית המשפט המחוזי בת"א לבית זונות וחסרי בית
מאת אילן שחורי
בכניסה
למושבה האמריקאית טמפלרית בגבול יפו ות"א העוברת בימים אלה שינויי בנייה
דרמטיים, ניצב בפינת רחוב אוורבוך 1 ואילת 14, בניין עלוב ומתפורר בן 3 קומות.
הבניין שנבנה באמצע שנות ה-30, כבית באוהאוס מפואר, מוקף כיום גלילי ברזל וגדרי תיל
שהוצבו במקום לאור העובדה שבין חדריו הריקים והמוזנחים פעל עד לפני שנים אחדות
"בית זונות" וגם התגלו בהם גופותיהם של שני דיירי רחוב שהפכו את הבניין
המתפורר והמוזנח למקום לינה אלטרנטיבי.
באירוע
חגיגי ונוצץ, שהתקיים בשבוע שעבר באולם ה"קאמרי" בת"א, לציון 75
שנה לבית המשפט המחוזי של ת"א, אירוע שהתקיים ביוזמתה של נשיאת בית המשפט
המחוזי השופטת דבורה ברלינר, נשמעו במהלך הערב המרתק שפע של סיפורים מפעילות בית
המשפט המחוזי שפעל למרבה הפלא בבניין זה עד 1968 טרם מעברו לבניין בחדש בו הוא
נמצא כיום. בית המשפט המחוזי של ת"א
החל דרכו במאי 1936 ברחוב יהודה הלוי בעקבות פרעות הערבים ביפו וכמה שנים לאחר מכן
עבר לרחוב אילת 14.
כך
שמאחורי הבית המוזנח והמכוער הזה, כפי שהוא נראה כיום, עם קצת ניצוצות של מראה
באוהאוס מפואר, מסתתר סיפור מדהים המשולב בטרגדיות אישיות, מתקפות, משפטים ומלחמת
ירושה מכוערת שהביאה את הבניין למצבו כיום. את בניין המפואר יזם והקים איש העסקים
הגרוזני האמיד, אהרון ישר מחקשוילי, שירש
מאביו, אחד מראשי וחשובי העדה הגרוזינית שעל שמו רחוב באשדוד, נכסים רבים בהם בתל
אביב.
את עבודת התכנון הארכיטקטוני של בית באוהאוס זה
ביצע האדריכל זכי שלוש. הסגה המשפחתית החלה לאר שאהרון ישר מחקשוילי נפטר לפני 16
שנה, ב-1994. לפי צוואה שערך טרם מותו הוא הוריש את רכושו הרב לשלושת אחיותיו
המבוגרות העריריות: מלכה, רוזה ורחל, ואילו לשני ילדיו דוד וליאורה מיכקשווילי מהם
התעלם שנים רבות מאז התגרש מאמם חווה גורל, הוריש פרוטות בודדות. הילדים ערערו
לבית המשפט על צוואתו ובתום למעלה מעשר שנים ובעקבות החלטה של בית המשפט העליון,
שונתה הצוואה והילדים קיבלו את חלקו.
בינתיים
דרשה עיריית תל אביב מאות אלפי שקלים תמורת הארנונה של הבית לאורך השנים, אך ילדיו
של מיכקשווילי, שעתה היו בעלי הנכס סירבו לשלם וטענו כי הבית שימש לפעילות ציבורית
לכן הם פטורים מתשלום הארנונה. סגה משפטית זו נמשכת עד היום. הילדים מסרבים לשלם
ארנונה ומנגד העירייה מסרבת לאפשר לפתוח בבניין עסק כל שהוא. התוצאה התדרדרות
גדולה של המקום על סף הכרזתו כמבנה מסוכן.
בבניין
זה, ובניין נוסף מולו, "מלון ירושלים" של השכונה הטמפלרית הסמוכה, שכנה
המשטרה הבריטית ומטה הבולשת ה CID, משם אגב יצאה ב 1946 קבוצת
השוטרים בראשותו של מורטון ווילקין, שתפסה ורצחה את מפקד הלח"י, יאיר שטרן כמה רחובות סמוכים,
ברחוב המזרחי ב' בשכונת פלורנטין (כיום רחוב יאיר). מטה המשטרה ובולשת הבריטית הותקף
פעמים באמצע שנות הארבעים על ידי אנשי האצ"ל ואחת משתי ההתקפות כמעט חרב
לחלוטין. ב-22 באוגוסט 1944 התקיפו חיילי האצ"ל את הבניין בו היו אותה שעה
מפקדי המשטרה והבולשת הבריטית. מטרת המתקפה הייתה החרמת הנשק הבריטי שהיה בבניין. אולם ההתקפה הגדולה על הבניין הייתה קצת יותר
משנה לאחר מכן ב-27 בנובמבר 1945, אזי הותקף הבניין קשות על ידי אנשי האצ"ל.
הכוח הפורץ, בפיקודו של אליהו, טמלר ("יהושע"), התקרב לבניין בחסות
החשיכה והצליח להחדיר פנימה מטען של חומר נפץ.
כעבור
מספר דקות נשמעה התפוצצות שהרסה לחלוטין את הקומה השנייה של הבניין, בה שכנה
הבולשת הבריטית וזעזעה קשות את יסודות הבית.
ב-27 בינואר 1947 חטפו אנשי האצ"ל, מבניין זה, את נשיא בית המשפט המחוזי
שהיה בריטי, כדי לאלץ את הבירטים לבטל את גזר דין המוות של דב גרונר. הנשיא שוחחר אך
גרונר הוצא להורג מסיבה בלתי ברורה, לא מונצח בית זה בשלט של שלל פעילויות
האצ"ל שהיו בת"א טרום מלחמת העצמאות.
ניתן
לקוות כי בשוך המלחמות על בית זה, יגיע תוך שיקומו ואזי לצדו ימוקמו שלטי ההנצחה
לבית המשפט המחוזי, המשטרה הבריטית ופעילות האצ"ל במקום.
|
